החלטה בתיק ת"ט 40245-02-12

בפניי התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב, במסגרתה טען המבקש, כי ההסכם נשוא כתב התביעה נחתם עימו למעשה כהסבה להסכם קודם, במסגרתו נרכשו 4 מכשירים מאת המשיבה, הסכם שנערך בין המשיבה לבין בת זוגו של המבקש, משיקולים של נוחות בתשלומים, שכן לבת זוגו של המבקש אמצעי תשלום אשר איפשר עריכת ההסכם.

לטענת המבקש, במועד עריכת ההסכם המקורי, הוסכם בינו ובין בת זוגו לבין נציג המשיבה כי תיחסם האפשרות לקבל שירות מאת ספקים חיצוניים, ואולם, אף שהדברים סוכמו והיו ברורים ואף שלטענתו נערכה שיחה, בנוכחותו, בין הנציג אשר מכר לו את המכשירים לבין נציגת השירות בחברת המשיבה, והדברים הובהרו במסגרת אותה שיחה, מצא כי החיובים החודשיים מכילים, בין היתר, חיוב בגין שירותים המסופקים על ידי ספקים חיצוניים.

המבקש הבהיר, כי במסגרת ההסכם נקבע כי התשלום החודשי יעמוד על סך של 450 ש"ח, למעט אם יחרגו המשתמשים ממקצת זמן האוויר שהוקצתה על פי ההסכם.

בפועל טוען המבקש, למן החיוב הראשון, חרגו החיובים מהסכום המוסכם, וכאשר ניסה לברר מדוע מדובר בחיובים בסכום העולה על השיעור המוסכם, או אז התברר לו, כי מדובר בחיובים בגין ספקים חיצוניים.

המבקש טוען, כי עמד על ביטול החיובים ועל קבלת זיכוי מלא בגין החיובים העודפים, ובתשובה הובהר לו כי עליו לשלם את החשבונית ולאחר מכן יבוצע הקיזוז אשר יבוא לידי ביטוי בחשבונית החודש הבא.

המבקש טוען, כי על אף הבטחות אלו ועל אף ששילם את החשבוניות הדברים חזרו על עצמם פעם אחר פעם, עד שבחודש אפריל 2011, ביקש להעביר את ההסכם שנערך עם בת זוגו לשמו, ובהסכמת המשיבה, נערך ההסכם נשוא כתב התביעה על שמו של המבקש.

המבקש טען, כי בחודש אפריל 2011 נערכה פגישה במשרדי המשיבה בעקבות פניותיו החוזרות ונשנות, ופעם נוספת, נדרש לשלם את החשבונית האחרונה תוך הבטחה, שזיכוי ייערך במסגרת החשבונית של החודש הבא.

במהלך החקירה חזר המבקש על הטענות, והבהיר, כי הוא לא עקב אחר החשבוניות, וכי המעקב נערך באמצעות בת זוגו אשר בחנה את החיובים שבוצעו בהוראת הקבע בפועל, כל עוד היתה הוראת הקבע בתוקף.

לטענתו, הפרה המשיבה פעם אחר פעם את ההסכם בין הצדדים, וגרמה לו בכך לטרטור ולבזבוז זמן וכסף, בין היתר, בכך שאילצה אותו, בסופו של יום, לנייד את הקווים לחברה מתחרה.

המבקש טוען, כי לא בדק את החשבוניות ולא ידע שהלכה למעשה בוצע זיכוי בחודש מאי 2011 (ככל שבוצע, שכן ראיות לכך לא הוצגו בשלב הדיון), וכי למד על טענה זו של המשיבה רק ביום הדיון מחוץ לאולם ביהמ"ש.

לטענתו, החשבונית בה מצויין זיכוי כאמור לא הגיעה לידיו, ומכל מקום, לאורך אורך התקופה, בחן את החיובים רק מקום שאלו חרגו מהמוסכם מלכתחילה, וכאשר בת זוגו הפנתה תשומת ליבו לחיוב העודף.

המבקש טוען, כי חיובו בתשלום חד פעמי עבור המכשירים שרכש, אין לו מקום, בשים לב לכך שהמשיבה היא שהפרה את ההסכם וגרמה בכך לנזקים למשיב ולטרטורו והשחתת זמנו.

במהלך חקירתו טען המבקש, כי למן חודש אפריל לא שילם את החשבוניות הבאות, אף שהמשיך לעשות שימוש במכשירים כל עוד הקווים לא נותקו.

לאחר מכן טען, שככל שבוצעו תשלומים לאחר מכן, הרי מקורם במו"מ שהתנהל בינו ובין ב"כ המשיבה, לצורך הסדרת הדברים, ובהמשך טען, כי התשלום מקורו בפניה יזומה של נציג המשיבה אשר הבהיר כי עם ביצוע תשלום זה יחודשו הקווים אשר נותקו.

המבקש אינו מכחיש כי עליו לשלם עבור שיחות שבוצעו, ככל שמכילים החיובים חיובים בגין שיחות, אך הוא איננו מפרט איזה חלק מתוך החיובים מקורם בשיחות עליהן עליו לשלם וטענתו נותרה סתמית ובלתי מפורטת.

בסה"כ ניתן לחלק את טענות המבקש לשתי טענות עיקריות, הראשונה הינה, כי המשיבה הפרה את ההסכם בין הצדדים, הפרה חד צדדית, אשר מזכה אותו בפיצוי ושוללת את זכותה לתבוע תשלום מיידי וחד פעמי של עלות המכשירים; והשניה, טענה לקיזוז בגין חיובים שחוייב בהם בניגוד להסכמות.

ראוי לציין כי בשלב זה של הדיון ביהמ"ש איננו בוחן את מהימנותו של העד ואף לא הכיצד יוכיח טענותיו. יחד עם זאת, על מבקש הרשות להתגונן להראות כי בפיו הגנה מפורטת המצדיקה פתיחת שערי ביהמ"ש בפניו.

על אף קיומן של סתירות כאלו ואחרות בגירסתו של המבקש בתצהיר ובחקירתו, לא ניתן לומר כי טענות ההגנה קרסו מניה וביה. הטענה כי המשיבה קיזזה את החיובים העודפים נטענה בעיקר מפי ב"כ המשיבה במהלך החקירה, והמבקש לא עומת עם המסמכים התומכים בטענה, וזו מצריכה בירור עובדתי.

גם הטענה כי המשיבה הפרה את ההסכם עם המבקש, באופן שמצדיק בחינת ההתקשרות בין השניים ואולי אף פיצויו של המשיב על הנזקים שנגרמו לו אגב כך, וגריעת זכותה של המשיבה לעמוד על התנאים הנקובים בהסכם במקרה של הפרה מצד המבקש, לא קרסה במהלך החקירה, וראוי לציין, כי מקום שלכאורה נפרשה טענה עובדתית חדשה במהלך החקירה הנגדית, אין לראות בכך משום הרחבת חזית, בשים לב לכך שמדובר בחקירה נגדית וכל טענה עובדתית העולה במסגרתה, רואים בה כחלק מן התצהיר.